שלמה רכב בע"מ נ' ליטוינוב ואח'

פסק דין

התביעה יסודה בנזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונה הנדונה. מדובר בתאונת שרשרת בה היו מעורבים שלושה רכבים. התביעה דנן הוגשה על ידי בעלת הרכב האמצעי, והיא הוגשה נגד נהג ומבטחת הרכב האחרון. זו האחרונה הגישה תביעה נפרדת נגד נהגת ומבטחת הרכב האמצעי, אך תביעה זו טרם נדונה (נ/7). בעל הרכב הראשון לא תבע נזקיו, והוא זומן לעדות מטעם הנתבעים.

לגרסת התובעת, רכב הנתבעים פגע ברכבה מאחור וכתוצאה מכך נהדף הרכב לפנים ופגע ברכב הראשון. נהגת הרכב העידה שעובר לתאונה היא נהגה רכבה בנתיב השני מימין, ולפתע הבחינה ברכב עומד מולה בנתיב נסיעתה, ללא כל סימני אזהרה. היא סברה תחילה שהרכב נוסע באיטיות אך כשהתקרבה נוכחה לראות שהרכב עומד. היא בלמה רכבה מיידית, והצליחה לעצור קרוב מאוד לרכב. כעבור זמן, היא חשה מכה חזקה מאחור, ורכבה נדחף קדימה אל הרכב לפניה. בהמשך ולאחר התאונה הגיע בעלה, וצילם תמונות בהן נראים הרכבים לאחר התאונה, ת/3, נ/3.

הנתבעים מודים שרכבם פגע מאחור ברכב התובעת, אך לטענתם, פגיעה זו היא תוצאה של סטייה פתאומית של רכב התובעת לנתיב נסיעת רכבם. נהג הרכב העיד שהוא נהג רכבו בנתיב השני מימין, ולפניו רכב לבן (הוא הרכב הראשון). לפתע הבחין ברכב העובר במהירות רבה מהנתיב הימני ביותר לנתיב נסיעתו, משתלב בינו ובין הרכב לפניו, ופוגע באותו רכב. הוא בלם רכבו מיידית, אך לא יכול היה להספיק לעצור, ופגע ברכב.

נהג הרכב הראשון העיד גם הוא. לפי עדותו רכבו נפגע מאחור פעמיים, תחילה הוא הרגיש מכה חזקה, וכעבור מספר דקות הרגיש מכה נוספת, קלה יותר. העד שלל את טענת נהגת התובעת כי עצר רכבו באמצע הכביש, וטען שטרם הפגיעות היה הרכב בנסיעה רגילה.

בחנתי את העדויות, המסמכים והתמונות. הגעתי למסקנה שיש להעדיף את גרסת התובעת.

תחילה יש להתייחס לעדותו של נהג הרכב הראשון. עדות זו באה לתמוך בגרסת הנתבעים, בשני עניינים: האחד, בטענה שרכב התובעת פגע תחילה ברכב לפניו ורק לאחר מכן נפגע מאחור, והשני, והוא רלוונטי בעיקר לאמינות עדת התובעת, כי עובר לתאונה היה רכב הראשון בנסיעה ולא בעצירה כטענת נהגת התובעת. אין בעדות זו כדי לסייע במחלוקת העיקרית בין הצדדים, בשאלה אם פגיעת רכב הנתבעים ברכב התובעת היא תוצאת סטיית רכב התובעת מנתיב לנתיב, אם לאו, מאחר והעד אינו יודע מה היו הנסיבות שגרמו לפגיעה ברכבו.

בחנתי את עדות נהג הרכב הראשון, והגעתי למסקנה שלא ניתן לבסס עליה ממצאים עובדתיים כלשהם. יש להדגיש כי לטעמי אין מדובר בעד ניטראלי, נוכח טענת נהגת התובעת לפיה הרכב עמד באמצע נתיב נסיעה, ויתכן והוא הגורם לתאונה כולה. לגופם של דברים. העדות הותירה רושם בלתי אמין, העדות היתה מבולבלת, העד לא זכר פרטים רבים, והעדות אינה משקפת זיכרון מהתאונה, ככל שישנו כזה. אציין עוד כי למרות שהעד טען כי נהג כדין בנתיב נסיעתו, ולמרות שרכבו נפגע מאחור, ולמרות טענתו כי לא פוצה על נזקיו, הוא לא מצא לנכון להגיש תביעה על נזקיו, ונראה כי לא בכדי. ועוד יצויין כי למרות שהן נהג הרכב הראשון והן נהג רכב הנתבעים העידו שעובר לתאונה היה הרכב הראשון בנסיעה רגילה, בהודעות הכתובות שמסר נהג הנתבעים הוא כתב דברים שונים. הן בהודעה במשטרה והן בהודעה לחברת הביטוח כתב הנהג כי הרכב לפניו האט (נ/2, נ/5). גרסה זו בדבר האטת הרכב הראשון, תומכת דווקא בגרסת התובעת, אף אם לא באופן מלא. מכל מקום עדותו של עד זה לא היתה משכנעת ואין לבסס ממצאים על עדות זו.

אשר לעדויות שני הנהגים המעורבים. בחנתי את עדויותיהם ואני מעדיפה את עדות נהגת התובעת, זאת בעיקר לאור מיקומי הנזק בשלושת הרכבים המעורבים ומנח הרכבים בתום התאונה. מהראיות עולה שהפגיעות ברכבים הן פגיעות חזית – אחור, ושהפגיעה בחזית רכב התובעת היא בצד הקדמי שמאלי, והפגיעה ברכב הראשון היא בצד האחורי ימני (ראה חוות הדעת שצורפה לתביעה, תמונות הנזק, ת/2, תמונות ממקום התאונה, ת/3 – נ/3). מוקדי הנזק מתיישבים עם גרסת התובעת בדבר פגיעה מאחור. קשה ליישב מוקדים אלו, עם טענה לסטייה פתאומית מימין לשמאל, לא רק בשל מיקומי הנזק, אלא גם מאחר ובתמונות שצולמו במקום התאונה נראה רכב התובעת עם נטייה ימינה ולא שמאלה כנטען.

זאת ועוד. נהג הנתבעים העיד שרכב התובעת הגיח במהירות מימין, השתלב כולו לנתיב נסיעתו, ולאחר מכן שב וסטה ימינה. גרסה זו אינה סבירה, לא ברור מדוע רכב הסוטה לנתיב שמשמאלו יחזור ימינה. נראה כי העדות באה רק כדי ליישב את מוקדי הנזק ומנח הרכבים כעולה מהתמונות. למעשה גם נהג הנתבעים מודה שרכב התובעת כבר הספיק כולו להתיישר לפניו, בנתיב נסיעתו. בנסיבות אלו, וגם לו היה רכב התובעת סוטה מנתיב לנתיב, ניתן היה לצפות שנהג רכב הנתבעים יספיק לבלום את הרכב. מכל מקום אני מעדיפה את עדות נהגת התובעת ועל כן הנתבעים אחראים לפגיעה שפגעו ברכב התובעת.

שאלה נוספת היא אם הנתבעים אחראים גם לפגיעה שאירעה בחזית הקדמית של רכב התובעת, או שהנזקים במוקד הקדמי, כולם או חלקם, הם תוצאה של פגיעה עצמאית של רכב התובעת ברכב לפניו. נהגת רכב התובעת שללה פגיעה שכזו וטענה שהספיקה לעצור, נהג הנתבעים טען כי טרם פגיעת רכבו ברכב התובעת, פגע רכב זה ברכב לפניו. נהג הרכב הראשון העיד שחש שתי פגיעות נפרדות. כאמור, אינני סבורה כי ניתן להשתית ממצאים עובדתיים על יסוד עדות נהג הרכב הראשון. ובאשר למחלוקת בין נהג הנתבעים לנהגת התובעת, מתוך שאינני מקבלת את טענת נהג הנתבעים בדבר סטייה מפתיעה של רכב התובעת לנתיב נסיעתו, אינני מקבלת טענתו כי רכב התובעת פגע תחילה ברכב לפניו. זאת ועוד. רכב התובעת ניזוק קשות, ונגרם לו אובדן כללי. גם אם רכב התובעת פגע תחילה ברכב הראשון, לא ברור מה משמעות פגיעה זו, שעה שלאחר מכן ניזוק הרכב פעם נוספת, וכתוצאה מכך, הושבת.

התוצאה היא שעל הנתבעים לפצות את התובעת על מלוא נזקיה. הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת סך של 58,353 ₪ צמוד מיום 26.03.10 בתוספת אגרת משפט, שכר העדה כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בשיעור 10% בתוספת מע"מ. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, י"ד אדר תשע"ג, 24 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: